אחריות מומחה בית משפט בנזיקין

במהלך ניהול תיק בבית משפט, כאשר מונחות בפני בית המשפט חוות דעת המנוגדות זו לזו מטעם הצדדים, נוטה בית המשפט למנות מומחה אובייקטיבי מטעמו.

תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת -

130. מומחה מטעם בית המשפט

[תיקון התשס"ה (מס' 3)]

(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים לענין במחלוקת בין בעלי הדין (להלן - מומחה מטעם בית המשפט).

המשמעות והחשיבות של החלטת בית משפט על מינוי מומחה מטעמו הינה חשיבות הרת גורל, שכן מינוי שכזה יכול ועלול להכריע את גורלו של התיק. נקבע לא אחת, וזו ההלכה המשפטית הקיימת שרק במקרים נדירים יסטה בית המשפט מקביעת המומחה מטעמו. בית משפט בעניין שיכון עובדים נגד רוזנטל חנן קובע -

ע"א 1240,558/96 - חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ו-32 אח' . פ"ד נב(4), 563 ,עמ' 569-570.

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...קביעותיו של בית משפט קמא הן בעיקר קביעות של עובדה שבית משפט זה איננו ממהר להתערב בהן, בעיקר כשמדובר בקביעות המתבססות על חוות-דעת של מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת בעלי הדין" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח', (לא פורסם))."

כאמור, בית משפט מינה מומחה מטעמו. אותו מומחה ערך חוות דעת ובעקבות אותה חוות דעת ניתן פסק דין שאימץ את חוות הדעת. ימים נקפו ולאחריהם מסתבר שחוות הדעת הייתה מוטעית ובעקבותיה גם פסק הדין. לדוגמא מצב בו מומחה בית המשפט בתביעת ליקויי בניה קובע שבדירה לא קיימים ליקויי רטיבות וניתן פסק דין בהתאם. לאחר פסק הדין מתגלה הרטיבות במלוא עוזה. האם המומחה שנתן את חוות דעתו ושבית משפט הסתמך עליה, חייב בנזיקין אם לאו.

שאלה זו התעוררה בעניין וגנר נגד כהן ב- תא (מרכז) 3754-10-07 (כב' הנשיאה גרסטל). בפרשה זו הועלו טענות כנגד מומחים מטעם בית משפט שנתנו כטענות התובעים חוות דעת פסיכיאטרית מוטעית ורשלנית לעניין מסוגלות הורית ומשמורת על קטינה בעקבותיה נמנע מן התובע להיות משמורן על ילדתו.

הנתבעים התגוננו בטענות רבות כגון שמדובר בעקרון סופיות הדיון ולמעשה התביעה כנגד המומחה הינה העלאת עניין שכבר הוכרע על ידי בית המשפט. עוד נטען כי קיימת למומחה בית משפט חסינות לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין בהיותו זרועו הארוכה של בית המשפט, וכן נטען לגבי הכלל של חסינות עדים מפני תביעות בגין עדותם.

מנגד טענו התובעים כי קיימת חובת זהירות על מומחה בית משפט. עוד נטען כי מומחה אינו שופט כך שאין לו חסינות ומתן חסינות למומחה יפגע באינטרס הציבורי וימנע הרתעת מומחים ויפגע בעקרון של תום הלב המוטל על מומחה ליתן חוות דעת לא רשלנית.

בית המשפט קבע שאכן קיימת למומחה בית משפט אחריות בנזיקין. בית משפט קבע שאין חסינות למומחה בית המשפט ואין לגזור גזירה שווה בינו לבין מי שנושא תפקיד שיפוטי –

(ו) הפסיקה הכירה ב"פעולות שיפוט" שבוצעו בידי אדם או גוף, שאינם בית משפט אך מבצעי פעולות שיפוט, כראויים ליהנות מהחסינות מפני אחריות בנזיקין הנתונה לרשות השופטת אם מתקיימים שני אלה: האחד, הפעולה המבוצעת על ידי אותו אדם או גוף היא פונקציה שיפוטית מבחינת דיני הנזיקין, והשני, שההליך בו בוצעה הפעולה הוא הליך דמוי שיפוטי. סבורה אני שלא ניתן לראות במומחה מטעם בית המשפט, המכין חוות דעת עבור בית המשפט, כמקיים דרישות אלו (ע"א 324/82 עיריית בני ברק נ' ברוך רוטברד, פ"ד מה(4)102 (1991)).

(ז) בתי המשפט נזקקים, במקרים רבים, לצורך ייעול הדיון להכריע בפלוגתאות המצריכות חוות דעתם האובייקטיבית של מומחים רפואיים בכך ניתן למנוע התארכות הדיון תוך עינוי דין לצדדים ובזבוז זמנו של בית המשפט (ע"א 521/77 אשר ברוור נ' רשות הנמלים, לב (2)416 (1978). כאשר מתמנה מומחה רפואי על-ידי בית המשפט, עליו להגיש את חוות-דעתו בכתב לבית המשפט שמינהו, וחוות-דעתו זו היא בגדר "עדות מומחה" לפי סימן ג' בפרק ב' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971 (להלן:-"פקודת הראיות"). כידוע, הצדדים רשאים לדרוש מן המומחה הבהרות בקשר לחוות דעתו, ואף לחקור אותו בעל פה בבית המשפט בקשר לכך, כפי שעולה מתקנה 134(ג) לתקנות ומסעיף 26(א) לפקודת הראיות (בג"צ 1199/92 אסתר לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(5)734 (1993)). אמנם ניתן לראות את המומחה מטעם בית המשפט כזרועו הארוכה של בית המשפט הנסמך על חוות דעתו של המומחה ועל מסקנותיה המקצועיות, ואולם, סמכות ההכרעה אם לקבל את מסקנות חוות הדעת או לדחותן נתונה בידיו של בית המשפט. משכך, תפקיד המומחה הוא אך לחוות דעה מקצועית ובמידת הצורך להיחקר על מסקנותיו ואין הוא נדרש להכריע בסכסוך. נוכח האמור לא ניתן לגזור גזרה שווה מתפקיד הבורר (עניין ברנוביץ לעיל), לו נתונה החסינות השיפוטית, לתפקידו של המומחה, כפי שסברו המבקשים. משלא ניתן לראות בתפקיד המומחה כפונקציה שיפוטית מבחינת דיני הנזיקין, היינו, אין התפקיד עונה על התנאי הראשון לקיומה של חסינות לאדם שאינו בית המשפט, ועל אף שההליך במסגרתו מבוצע התפקיד הוא הליך משפטי, אין המומחה יכול ליהנות מהחסינות הנתונה לרשות השופטת ואין לראותו כממלא תפקיד "מעין שיפוטי".

מניסיונו של הח"מ קיימים מומחים שמכינים חוות דעת לבית משפט בשיטת הסרט הנע. חוות דעת אלו לוקות בשטחיות ובחוסר רצינות. יתרה מכך, קיימים מומחים שרואים את תפקידם להלך בין הטיפות ולרצות את התובע מחד ומאידך את הנתבע, לפסוק באמצע.

מומחים אלה אינם ערים להחלטת כב' השופטת גרסטל שקבעה שקיימת למומחה בית המשפט אחריות בנזיקין, והיה ויסתבר שחוות דעת של אותם מומחים הייתה רשלנית הם עלולים למצוא את עצמם בתפקיד של נתבעים על הוצאת חוות דעת לא רצינית שגרמה לפסק דין שגוי ולנזקים עצומים לבעל הדין שנפגע.