זהירות פסיקה על דרך הפשרה

בתי המשפט כורעים תחת העומס הרובץ עליהם כתוצאה מריבוי התביעות המוגשות. כדי להקל על העומס נחקק סעיף 79 א' לפקודת בתי המשפט המאפשר לבתי המשפט, בהסכמת הצדדים, לפסוק על דרך הפשרה, קרי:

"בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בענין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה."

הנוהג הקיים בתיקים אזרחיים הוא שבשלב מסוים מציע השופט הדן בתיק כי הצדדים יטענו לפניו והוא יכריע בתיק מבלי שיישמעו בו הראיות.

לפסיקה בדרך זו יש יתרונות רבים. פסיקה שכזו חוסכת זמן שיפוטי יקר והכרעת הדין ניתנת בו בדרך כלל תוך פרק זמן קצר. שמיעת תיק עד תומו, לרבות חקירות עדים ועוד הינה הליך ארוך ומסורבל שעלול להימשך שנים רבות.

יתרה מכך, העברת התיק להכרעה של פסיקה על דרך הפשרה חוסכת הוצאות רבות כמו: אגרות, תשלום לעדים וכן במידה ומפסידים בתיק ההוצאות הנפסקות כנגד הצד המפסיד נמוכות מאלה שהיו נפסקות לו נשמע התיק עד תומו.

אפס, עיתים מדובר במלכודת דבש. פסיקה על דרך הפשרה בהסתמך על סעיף 79א' לחוק בתי המשפט נותנת לבית המשפט חופש פעולה ואפשרות לפסוק על בסיס מה שנראה לו נכון וצודק ולא תמיד על פי הדין הקיים.

וזאת יש לדעת, על פסק דין שניתן בדרך של פשרה קשה מאד לערער, ומשסרה חרב הערעור מעל לצווארו של בית המשפט, הוא מרגיש חופשי יותר ליתן פסק דין לפי תחושות הצדק שלו ולא על פי הדין הפורמלי הקיים. לשון אחר, בפסיקה על דרך הפשרה עלולים בעלי הדין לאבד זכויות דיוניות ומהותיות השמורות להם על פי החוקים השונים, והם תולים את יהבם ברצונו הטוב של השופט, תוך תקווה שפסיקתו תתאם את ציפיותיהם. מדובר בהימור לכל דבר ועניין.

כנטען לעיל, קשה לערער אבל לא בלתי אפשרי.

בתיק ליקויי בניה בו ייצג הח"מ את משפחת קליימן נגד חברת הבניה האחים שרבט קבע מומחה בית המשפט כי עלות תיקון הליקויים מגיעה כדי הסך של כ- 75,000 ₪.

בתום דיון בו נחקר המומחה מטעם בית המשפט על ידי הצדדים הוסכם על ידי הצדדים כי יינתן על ידי בית המשפט (בית משפט שלום בעפולה, כב' השופטת בסול) פסק דין על דרך הפשרה.

פסק הדין אשר ניתן קיפח את התובעים באופן משמעותי. נפסק לתובעים הסכום של 21,500 ₪ וכן סך של 4,000 ₪ עבור החזר הוצאות.

אין ספק שאם התיק היה נשמע בדרך הרגילה בית המשפט היה נרתע מלפסוק סכום שכזה שהוא נמוך באופן משמעותי מן הסכום אותו קבע מומחה בית המשפט. נפסק לא אחת שרק במקרים נדירים ומיוחדים יסטה בית המשפט מקביעות של המומחה מטעמו. ראו פסק הדין של בית משפט עליון בעניין רוזנטל נגד שיכון עובדים-

ע"א 1240,558/96 - חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ו-32 אח' . פ"ד נב(4), 563 ,עמ' 569-570.

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...קביעותיו של בית משפט קמא הן בעיקר קביעות של עובדה שבית משפט זה איננו ממהר להתערב בהן, בעיקר כשמדובר בקביעות המתבססות על חוות-דעת של מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת בעלי הדין" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי ואח', (לא פורסם))."

אם פסק הדין היה נשמע בדרך הרגילה, יתכן וכב' השופטת בסול הייתה נמנעת מליתן פסק דין שהוא כרבע ממה שהיה מגיע באמת לתובעים.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט המחוזי בנצרת. הערעור התקבל ופסק הדין שונה על ידי ערכאת הערעור באופן בו הוספו סכומי כסף לפסק הדין המקורי של בית משפט השלום.

ערכאת הערעור (עא (נצרת) 1128/05 - קליימן מרצלו נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ) קבעה–

"בבואנו לפסוק את הדין בערעור זה, מניחים אנו כנר לרגלינו את ההלכה, הידועה מימים ימימה, לפיה לא תתערב ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, אלא במקרים חריגים ונדירים. מקובל עלינו כי שיקול דעתנו לעניין זה מצומצם הוא. (ראה למשל ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה בטרה סנטה, פסקי דין נ"ג1, 337; וכן רע"א 4044/04 יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ נ' אסתר ואורי סגל (טרם פורסם); וכן ר"א 9311/04 אלי רונן נ' אלישבע סמואל פדאור (לא פורסם) 05(2), 714 ורבים אחרים).

חרף האמור, כי הכלל הוא כי בית המשפט של ערעור לא ימהר להתערב בפסק דין כאמור, הרי הפסיקה לא שללה את אפשרות התערבותה של ערכאת הערעור, במקרים חריגים ונדירים. יש לזכור כי הכלל הוא, כי בית משפט, הפוסק על דרך הפשרה אינו נוהג לנמק את פסק דינו. במקרה מעין זה, לא תוכל ערכאת הערעור לבקר את נימוקיו של בית המשפט שכן נימוקים אלה כמוסים המה. מאידך, כאשר ניתן לדלות מפסק הדין את שיקוליה של הערכאה הדיונית, יוכל אף בית המשפט של ערעור לבחון שיקולים אלה, ביחס לחומר הראיות וטיעוני הצדדים, ובהתאם לבחון את סבירותם.

ואכן, מצאנו כי בית המשפט העליון לא היסס להתערב בפסק דינה של הערכאה הדיונית, שעה שניתן היה לדלות מפסק הדין את ההנמקות. וכך מצאנו בע"א 6423/03 בית הארחה כפר גלעדי ואח' נ' כנרת חברה לבניין ופיתוח 1999 בע"מ, תק-על 2004(2), 3166:

"אכן, כלל ידוע הוא כי בית משפט שלערעור ימעט להתערב בפסקי דין שניתנו על דרך של פשרה. ואולם במקרה שלפנינו, על פני הדברים ובתיתנו דעתנו להנמקתו של בית המשפט ולחומר הראיות שהוצג לפנינו, שוכנענו כי יש ממש בטענות המערערים על אודות טעות שנפלה בפסק הדין ביישום ובחישוב. מקור הטעות (לכאורה): בפני המומחה שמינה בית המשפט הובאו תביעות בסכומים נמוכים בהרבה מן התביעות שהוצגו בכתב התביעה, ומטבע הדברים ש"הסכומים שמצא המומחה ... לנכות" - סכומים שחושבו בפסק הדין - נמוכים אף הם. בפסק הדין החסיר בית המשפט אותם סכומים נמוכים שקבע המומחה מן סכום הגבוה שבכתב התביעה - בהתעלם מסכום התביעות שהביאה המשיבה למומחה - וכך ערב מין בשאינו מינו.

לשון אחר: מהנמקתו של בית המשפט המחוזי נראה כי ביקש להעניק למשיבה סכומי תביעה שהוכחו על ידה. אלא שבית המשפט לא בחן בפסק דינו מהם אותם סכומי כסף שהוכחו בידי המשיבה בתביעתה - למיצער אין הוא כותב זאת בהנמקתו - ובחישוביו בוחר הוא בסכום התביעה כנקודת מוצא - מבלי לקבוע כי סכום זה הוכח - ומחסיר ממנו סכומים שדחה המומחה (ואשר אף הם אינם מדויקים). בית המשפט אינו מסביר מה טעם בחר בסכומים אלה דווקא, אינו מבהיר מהם הסכומים שהוכחו בידי המשיבה, ואינו מנמק כדבעי את אופן החישוב".

סבורים אנו כי במקרה דנן, הנימוקים אשר ניתנו בפסק הדין, הגם שקצרים הם, מאפשרים לנו לבוחנם, ובהתאם לקבוע האם עומדים הם באמות מידה של סבירות אם לאו. בית המשפט קמא קבע כי קביעת המומחה, לפיה יש להוציא את כל הריצוף מהדירה לטיפול בבעיית הרטיבות, בלא שבוצעה בדיקה מעמיקה בשאלת מקורה של אותה רטיבות, אינה מקובלת. לא מצאנו בנימוקים אלה מה הטעם ההנדסי שניתן לקביעה זו. העובדה, שבעיני בית המשפט, פעולה הנדסית שיש לבצעה אינה ראויה, לא תוכל לעמוד כשלעצמה, מבלי שיובא טעם מקצועי, הנסמך על חומר הראיות. נכון אמנם, כי המומחה נחקר בסוגיה זו (ראה עמ' 13-9 לפרוטוקול). עם זאת, לא מצאנו כי מעדותו של המומחה ניתן לדלות כי שגה, או כי קיימת דרך אחרת לתיקון אותם מוקדי הרטיבות שמצא. נראה, מפרק 3.5.1 לחוות דעתו של המומחה, כי המומחה בחן את הרטיבות על ידי כך שהרים את ריצוף הדירה בשני מקומות שונים, וכי מצא בקרקע שמתחת לריצוף לחות בשיעור העולה על המותר. אף הצילומים שצורפו לחוות הדעת מלמדים כי הקרקע לחה, עד כדי שניתן היה לערמה לערמה בצורת כדור. אין ספק, כעולה מחוות דעתו של המומחה ועדותו, כי הלחות בקרקע עולה על הסביר והמותר לפי כל תקן שהוא, כולל לגבי התקן המקל שחל בתקופת הבניה. על כן, משקבע המומחה את דרך התיקון, היה על המשיבה להציג בפני בית המשפט דרך אחרת, זולה יותר. לא מצאנו כי בית המשפט קיבל דרך אחרת. על כן, לכאורה ראוי היה שיפסוק כאשר חוות דעת המומחה מנחה אותו."

למען החידוד וההבהרה על פסק דינה של כב' השופטת בסול, שניתן על דרך הפשרה כאמור לעיל, ניתן היה לערער בשים לב לעובדה שפסק הדין היה מנומק, עם כי באופן מצומצם.

להערכתי אם בית משפט היה נמנע מהנמקה ופסק דינו היה כולל שורה אחת המפרטת את סכום פסק הדין לא ניתן היה לערער עליו.

ראו והיזהרו.