האם גניבה ממעביד יכולה לשלול זכאות העובד לפיצויי פיטורין –

האם גניבה ממעביד יכולה לשלול זכאות העובד לפיצויי פיטורין –

סעיף 17 חוק פיצויי פיטורין קובע –

"פיטורים ללא פיצויים מכוח פסק דין

בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו על עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים."

לכאורה במצב בו נתפס עובד הגונב מן המעביד זכאי המעביד לפטר אותו ללא פיצויי פיטורין, כפוף כמובן למגבלות הקבועות בסעיף.

אפס, בפסיקה נקבע לא אחת שהפיטורין לכשעצמם מהווים עונש ואין צורך בנוסף לשלול מן העובד את פיצויי הפיטורים.

בתיק שבו ייצגתי את המעביד, שהיה עסק לשיווק מוצרי מזון שונים, נתפס המחסנאי כשהוא גונב.

התברר שאותו מחסנאי כדבר שבשגרה נהג לגנוב סחורות באלפי שקלים ולמכור אותן לצדדים שלישיים. אותו עובד פוטר לאלתר ולא קיבל פיצויי פיטורין. בדיון שהתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע בית הדין שיש, בשים לב לחומרת המעשים, לשלול מן העובד את פיצויי הפיטורין. להלן ציטוט מפסק הדין בתיק עב' (באר-שבע) 2235/04 - אוחנון משה נ' קליניק שיווק מזון (1986) בעמ-

"אשר על כן, גם אם מעשה גניבה כשלעצמו איננו סיבה לשלילת פיצויי הפיטורים, במקרה דנן, יש לשלול את זכותו של התובע לפיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת בשים לב לחומרת המעשה.

ראה : חוק פיצויי פיטורין תשכ"ג 1963 סעיף 17.

דב"ע נו /166-3, מירב יהודיאן נ' סופר פארם ניות (לא פורסם). "

על אותו פסק דין הוגש ערעור על ידי העובד לבית הדין הארצי לעבודה ע"ע (272/06).

בפסק הדין של בית הדין לעבודה מרחיב בית הדין את חובת האמון של העובד כלפי מעבידו ואת העובדה שגניבה ממעביד הינו אירוע חמור ביותר. גניבה ממעביד נחשבת הפרה יסודית של חוזה העבודה ומצדיקים פיטורים על אתר תוך שלילת הפיצויים. חרף חומרת האמור קבע בית הדין הארצי ששלילת פיטורים אינה דבר אוטומטי וצריך לבדוק כל מקרה לגופו ולבחון את מידתיות העונש שכן פיטורים שלעצמם מהווים עונש. לאור כל האמור לעיל קיבל בית הדין הארצי את הערעור וביטל את שלילת הפיטורים המוחלטת והעמיד את הזכות של העובד לפיצויים באופן מופחת של 40% מן המגיע לו. ראו ציטוט מפסק הדין-

"לא יכול להיות ספק בדבר חומרת מעשה של גניבת עובד ממעבידו. יחסי עבודה הם יחסים קרובים בהם קיים משקע עמוק וחיוני של יחסי אמון בין עובד למעסיקו. עבודתו של עובד כרוכה, כמעט תמיד, בטיפול ברכוש של המעסיק וחובת הנאמנות הבסיסית שלו מחייבת לטפל ברכוש זה בזהירות ובהגינות ולא לשלוח בו יד. פגיעה מכוונת של עובד ברכוש מעבידו או גניבת רכוש זה מהווים הפרה יסודית של חוזה העבודה ומצדיקים פיטורים על אתר ושלילת פיצויי פיטורים. תימוכין לדבר ניתן למצוא ב"תקנון העבודה הסכם קיבוצי כללי" משנת 1962 בו נקבע כי עובד אשר גנב ממעסיקו צפוי לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים (ראו סעיף 53 לתקנון העבודה). הוראות תקנון העבודה מעוגנות בסעיפים 16 - 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 והדברים ידועים.

11. עם זאת, מקובלת עלינו טענת המערער כי שלילת פיצויים מלאה אינה דבר אוטומטי ומובן מאליו. קיימת הצדקה לבחון כל מקרה לגופו ולהתאים את שיעור שלילת פיצויי הפיטורים לכל עניין על פי נסיבותיו. דבר זה מתחייב מן הצורך לקבוע סנקציה מידתית התואמת את הנסיבות המיוחדות של כל מקרה, על החומרה שבהן ועל הקולה שבהן. עניין זה מסור בראש ובראשונה למעסיק אשר ראוי לו לשקול את מידתיות הפעלת הסנקציה וכמובן מסור הדבר לבית הדין המעביר ביקורת על החלטות המעסיק.

12. בנסיבות עניינו של המערער סבורים אנו שקיימת הצדקה לשלילת פיצויי הפיטורים, אך לא בשיעור מלא. אין חולק כי מעשה הגניבה בו נתפס המערער חמור, אך יש בצידו גם נסיבות מקילות שראוי להביאן בחשבון והן - הערך הזעום של הרכוש שנגנב (300 ש"ח), העובדה שהמערער הודה במעשיו והעובדה שמדובר במעשה שככל הידוע היה חד פעמי. על כך ניתן להוסיף את העובדה שהמערער פוטר, דבר המהווה "עונש" בפני עצמו.

13. בנסיבות העניין סבורים אנו שיש הצדקה לשלול מן המערער את רוב פיצויי הפיטורים המגיעים לו אך לא את כולם. לדעתנו, ראוי בנסיבות העניין להעמיד את שיעור פיצויי הפיטורים למערער על 40% מן הסכום הכולל שהיה מגיע לו אלמלא מעשה הגניבה על בסיס שכרו האחרון, כשסכום זה נושא רבית והצמדה מיום הפיטורים ועד התשלום בפועל."